מקור קשמיר

מקורו של קשמיר מהמישורים האסייתיים הנידחים, הקרים והעקרים ביותר של כדור הארץ - המדרונות הצפוניים של הרי ההימלאיה ונדד עם רועים סינים למונגוליה הפנימית ולמחוזות הצפוניים של סין בין המאות ה-11 וה-13, כאשר המנהיגים המונגוליים קובלאי חאן וג'ינגיס. חאן בנו את האימפריות האסייתיות שלהם באותה תקופה, קשמיר נכנס לאט לנתיב הסחר עם המערב, אבל זה עדיין היה נדיר מאוד.זה כמעט ולא מופיע ברישומים היסטוריים מערביים.

במסופוטמיה מצאה ארכיאולוגיה כלים ששימשו לגזיזת צמר בשנת 2300 לפני הספירה, ובדי קשמיר נמצא בסוריה כבר בשנת 200 לספירה, אך תיעוד כתוב של קשמיר לא היה קיים לפני המאה ה-16.אבל היו כמה אגדות על קשמיר, המפורסמת שבהן היא שהבטנה של ארון הברית (הקופסה שבה הניח משה את עשרת הדיברות בתנ"ך) הייתה עשויה מקשמיר;אומרים שפעם השתמשו בקשמיר ברומא העתיקה בגלל אהבתם של אצילי האימפריה הרומית.ידוע בתור "מלך הבדים".

בשושלת טאנג של ארצנו, בד צמר הקשמיר השזור מה"צמר הפנימי" (קטיפה) העדין והרך של עז נקרא "חום קטיפה", שהוא קל וחם, ואהוב מאוד על אנשים.הספר "חפצים זרים שמימיים" בשושלת מינג תיאר גם את השיטה לייצור בד קשמיר: "משיכת הקטיפה" באצבעות, ולאחר מכן "מתיחת החוט ואריגה של הקטיפה חומה".

קשמיר משך לראשונה תשומת לב בעולם המערבי בגלל כתפי קשמיר באזור קשמיר המפורסם בהודו.השם האנגלי של קשמיר נקרא גם ישירות CASHMERE בתקופה זו והיה בשימוש עד היום.

במאה ה-15 שלט בעיר קשמיר הקיסר המונגולי זנול אבידיר, שהיה ידוע בקידום האמנות והתרבות הנמרץ שלו.בלהט להפגיש בין האמנים והחומרים הגדולים ביותר, אבידיר הזמין אמנים ואורגים טורקסניים מיומנים לשזור עבורו כתפיים באמצעות קשמיר מיובא מטיבט, וכתוצאה מכך נולדו הכתפיים הרכות והחמות ביותר.

הכתפיים היקרות והאקסטרווגנטיות הללו שמורות רק למלכי ומלכות קשמיר ולקבוצת נזירים טיבטים כדי להדוף את הקור כשהם יושבים ועושים מדיטציה.בקבוצה דתית זו, הביטוי "ללכת אל החום" משמש במיוחד כדי להתייחס לטקס ההכנה לפני מדיטציה ותפילה.

ברחבי אסיה, הכתף המפורסמת הזו היא הייצוא הגדול ביותר של קשמיר והגאווה הלאומית של האורגים המקומיים.הכנת כתף כזו היא תהליך ארוך ומייגע, מספיק כדי להעסיק משפחה קשמירית כל החורף.הם ייבאו צמר גולמי מהרועים בטיבט, ולאחר מכן הוציאו ביד צמר גס, חול וקוצים, והחלו לטוויי, לצבוע ולארוג כתפיים בעיצובים משוכללים.לאחר השזירה, יש מנהג שהכתפיים יינתנו לכלה כמתנה יקרה ביום החתונה.על פי המנהג, כדי לראות את התחכום והיופי שאין דומה להם, כתפיים כאלה יענדו דרך טבעות נישואין כדי להביא מזל טוב.